דודה של הקטינה פרסם פוסטים כנגד האיש וקרא לו אנס ופדופיל. האיש טען שמדובר בהכפשות ממניעים פוליטיים ותבע את הדוד על לשון הרע בסך חצי מיליון ש"ח, אולם התביעה נדחתה.
שופטת בית משפט השלום בירושלים, מירית פורר, פסקה בתובענה על סך 500,000 ש"ח מכוח חוק איסור לשון הרע כנגד התובע ה.ג., שהגדיר עצמו כפעיל חברתי ופוליטי כאופוזיציה לראשות מועצת בית-אל. התובע טען כי הנתבע א.ב., חבר סיעת ראש המועצה, פרסם מספר הודעות בשני פורומים, המהווים לשון הרע, על רקע חקירת התובע בחשד לביצוע עבירות מין בקטינה.
לפני כ-5.5 שנים נעצר התובע ה.ג. בגין חשד לאונס בת דודתו הקטינה של הנתבע א.ב. במהלך תקופה כשנתיים. התובע שהה במעצר, שהוארך חמש פעמים, במשך 17 ימים, לאחר שנמצא חשד סביר למעשים המיוחסים לו, מהם עלתה עילת מסוכנות גבוהה.
במהלך החקירה, נבדק התובע ה.ג. בבדיקת פוליגרף לבקשתו ונשאל, האם הכניס את איבר מינו לפה או לאיבר מינה של הקטינה והאם נגע בפה או בידו באיבריה האינטימיים וענה בשלילה לשתי השאלות. לפי תוצאות הבדיקה, ה.ג. שיקר בתשובתו לשאלה הראשונה ובנוגע לשאלה השנייה, לא ניתן היה להגיע לממצא. ה.ג. טען, שנפל פגם בביצוע בדיקת הפוליגרף, שממצאיה שגויים ושרצה לבצע בדיקת פוליגרף פרטית חוזרת.
שבועיים לאחר שנעצר, הוגשה הצהרת תובע בדבר כוונה להגיש כתב אישום נגד התובע ובקשה למעצר עד תום ההליכים והמדינה ביקשה להאריך את מעצרו למשך 5 ימים. למחרת מתן הצהרת התובע, לאחר דחיית ערעור התובע לפרסום שמו, בכדי לאתר קורבנות נוספים, פורסמו מספר כתבות בעניין מעצרו והחשדות המיוחסים לו, באתרי חדשות מקומיים וארציים. כעבור יומיים, בדיון בבקשה, חזרה המדינה מבקשתה והתובע שוחרר ממעצר בתנאים, ביניהם הרחקה מהישוב לשבוע עד להשלמת החקירה, למרות בקשתה להרחקה של 30 יום.
באותו יום, שעות אחדות לאחר הדיון, פורסם שחרור התובע ממעצר, בכתבה באתר "סרוגים". חצי שעה לאחר פרסום הכתבה, פרסם הנתבע א.ב. תגובה בתגובות לכתבה, בה נכתב "זה לא עלילה הוא אנס גם אם קשה להוכיח, תרחיקו ילדותיכם". במקביל, פרסם הנתבע תגובה נפרדת בפורום בית-אל, להודעה, שכללה קישור לכתבה באתר "סרוגים" בה כתב "הוא אנס פדופיל. הרחיקו ממנו ילדים. גם אם קשה להוכיח". שעה לאחר מכן, הוסיף הנתבע וכתב בפורום "הבחור מעסיק את העורך דין הכי טוב בתחום ויועץ תקשורת מספיק עם התמימות זה כבר עלה לנו ביוקר רב מאוד. שמרו על נפשות בניכם ובנותיכם".
לנוכח הדיון שהחל להתנהל בפורום בית אל, פנה מנהל הפורום למשתתפים וביקש להפסיק להגיב ולדון בנושא, בטרם מיצוי החקירה. למרות זאת, הנתבע חזר והגיב לתגובות בפורום בנושא החקירה, בשתי הודעות שפורסמו למחרת, בהן נכתב "תסבירו את ילדכם. גם את הבנים. מי שלא רוצה להאמין שינסה להבין למה אדם בן 40 מסתובב עם נערים כבר כל כך הרבה שנים" "ומי שפתי מאמין ש"גורמים מסתוריים" שכנעו ילדה בת 14 לתפור תיק למישהו".
כשבוע לאחר שחרור התובע ממעצר ופרסומי הנתבע, נדחתה בקשת המדינה מבית המשפט להאריך את הרחקת התובע מהישוב לשבועיים נוספים להשלמת החקירה, התיק נסגר מחוסר ראיות מספקות להעמדה לדין.
התובע ה.ג. עתר לפיצויים בסך 100,000 ש"ח לכל אחד מחמשת פרסומי הנתבע. לטענתו, פורסמו הפרסומים ממניעים פוליטיים, בכוונה להשפילו ולבזותו. התובע טען, שלא הואשם באונס ושהאמירות פורסמו בכוונה בהקשר לכתבה שדווחה על שחרורו ממעצר בתנאים מגבילים מינימליים וחזרת הפרקליטות מהצהרתה להגיש כתב אישום.
מנגד, טען הנתבע א.ב., שפרסם תגובות לפרסומי מגיבים אחרים בפורומים, על בסיס ידיעותיו באותה עת, במטרה להזהיר את הציבור מהתובע. תגובותיו פורסמו זמן קצר לאחר שחרור התובע ממעצר ולכן, לטענת הנתבע, לא היה מודע לשחרור ולשינוי עמדת הפרקליטות. לטענתו, פרסומיו נועדו להזהיר את הציבור ממסוכנות התובע, כעולה מההחלטות בהארכות מעצרו, וטען, שגם אם ימצא שפרסומיו היוו לשון הרע עומדות לו הגנות "אמת דיברתי לשעתה" ו"תום הלב" מכח סעיפים 14-15 לחוק.
הנתבע טען, שלמיטב ידיעתו, בעת פרסום תגובותיו נמצאה עדות הקטינה אמינה ולעומתה, התובע נמצא דובר שקר בבדיקת הפוליגרף, והתובע העיד, שידע שמידע זה נמסר לקטינה ולמשפחתה. התובע שלל את טענת הנתבע, שאמירותיו התבססו על ממצאי בדיקת הפוליגרף וטען שהנתבע לא הזכיר או התייחס לממצאי בדיקת הפוליגרף עד למסירת חומרי החקירה לידיו בהליך דנא. לחלופין, טען התובע, שבבדיקת הפוליגרף נפל פגם שהניב תוצאות שגויות, טענה שהעלה בשלב החקירה. מנגד, טען הנתבע, שהתובע לא פעל בנוגע לשיבוש בדיקת פוליגרף ולא ביצע בדיקה חוזרת פרטית להוכחת טענותיו.
בנוסף לבדיקת הפוליגרף, טוען הנתבע, שביסס את פרסומיו גם על החלטת בית המשפט העליון, שהתיר את פרסום שם התובע לשם איתור קורבנות אחרים ועל הצהרת התובע. לטענת הנתבע, מידע זה, שהיה נכון למיטב ידיעתו במועד פרסום הודעותיו, מוכיח, שאמירותיו לא נעשו לשם הכפשה וביזוי התובע, אלא פורסמו כדי להזהיר את הציבור לנוכח התגובות שפורסמו לכתבה, לפיהן, גרסת הקטינה היתה חלק מעלילה שטפלו על התובע. התובע בתגובה טען, שפרסומי הנתבע לא היו אמת בכל נקודת זמן. הנתבע בפרסומיו כינה את התובע "אנס" בעוד שלטענת התובע, הקטינה חזרה בה מגרסתה לאונס בשלבים מוקדמים של החקירה והתובע לא הורשע בהאשמות שהנתבע ייחס אליו. לטענת התובע, במועד פרסומי הנתבע, הפרקליטות חזרה בה מהגשת כתב האישום ולא ערערה על החלטת בית המשפט לשחררו בתנאים מגבילים, ולכן פרסומי הנתבע לא היו נכונים גם בשעתם, אך גם אם היו הפרסומים נכונים, לא יכול הנתבע לטעון "אמת לשעתה" כי אינו עיתונאי.
השופטת פורר קבעה לבסוף, כי דין התביעה להידחות. התובע יישא בהוצאות ושכר טרחת עו"ד הנתבע בסכום כולל של 20,000 ש"ח.
אודות המחבר
