מחדלי חקירה ואי ביצוע בדיקת פוליגרף הביאו לזיכוי נאשם במעשה מגונה בקטינות

בית המשפט קבע בהקשר למחדלים ולאי קיום בדיקת פוליגרף, שלא ניתן להתעלם מחוסר הנכונות לבדוק כיווני חקירה נוספים ומהנחת היחידה החוקרת כי הנאשם ביצע את העבירה.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו בשני אישומים עבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה. כל אחת מהעבירות בוצעה כלפי קטינה אחרת. לפי המיוחס בכתב האישום, הנאשם ביצע את העבירה כלפי כל אחת מהקטינות בלא שהיו לאירוע עדים נוספים.

הכרעת הדין מבוססת, בתמצית, על המסקנות הבאות: אין מחלוקת בדבר מהימנות הקטינות, אולם לא ניתן ליתן משקל של ממש לזיהוי של הנאשם על ידי שתי הקטינות. הזיהוי על ידי הקטינה א' הוא זיהוי מכלי שני ולא היה זיהוי ספונטני בתחנת המשטרה. מכאן שמשקל הזיהוי על ידי א' הוא אפסי. הזיהוי על ידי קטינה ב' זוהם ומשקלו מזערי. כן נפלו פגמים ומחדלים קשים ביחס לראיות הזיהוי בתיק, שיש בהם כדי לפגוע בהגנתו של הנאשם. לא נמצא כי יש לפסול את הודאת הנאשם, לפי סעיף 12 לפקודת הראיות. עם זאת, יש מקום לפסילת ההודאה בהתאם לכללי הפסילה הפסיקתית, וזאת משום פגיעה קשה בהגינות ההליך, לרבות הפרה חמורה של זכות ההיוועצות ואי תיעוד שיטתי של פעולות חקירה ואירועים; יתר על כן, משקל ההודאה אינו מספק, הן בשל מיהות הנאשם, הן בשל לחצים פנימיים וחיצוניים שהובילו להודאה והן בהיעדר חיזוקים מספקים.

סגנית נשיאת בית משפט השלום ברחובות, השופטת אפרת פינק:" לא ניתן לקבוע, אפוא, במידה המספקת למשפט הפלילי, כי הנאשם אמנם ביצע את המעשים המיוחסים לו. יש לזכור בהקשר זה, כי למרות הקושי שנוצר באפשרות כי מבצע העבירות לא הובא לדין, 'לזכות אלף חוטאים, יותר טוב ונכסף מהרוג זכאי יום אחד'. התשתית הראייתית מבוססת בעיקרה על ראיות זיהוי ועל הודאתו של הנאשם. סוגייה נוספת שליוותה את ההליך כולו יסודה בטענות למחדלי חקירה ולהגנה מן הצדק. חלק מטענות אלו אף התגבשו במהלך ניהול המשפט, בשל סדרה של תקלות ופגמים קשים בעבודת תחנת המשטרה, יבנה, אשר חקרה את הפרשה כולה".

באי כוח הנאשם טענו בין השאר, כי נפלו מחדלים חמורים בחקירת הנאשם שיש בהם להביא לביטול כתב האישום ובהם: הפגיעה בזכות ההיוועצות; אי כתיבת מזכרים ודוחות פעולה באופן שיטתי מצד השוטרים; אי בדיקת טענת אליבי של הנאשם; וסירוב לעריכת בדיקת פוליגרף.

לאחר שניתנה עדות של המשטרה בנושא אי עריכת בדיקת פוליגרף לנאשם, אמרה השופטת פינק כי אכן, בדיקת פוליגרף לא הוכרה כראיה קבילה במשפט הפלילי, ומכאן שגם לו היתה נערכת בדיקה, לא ניתן היה להגישה:" ממילא, קשה לראות באי עריכת בדיקת פוליגרף משום מחדל חקירתי. אולם, לא ניתן להתעלם גם בהקשר זה מחוסר הנכונות לבדוק כיווני חקירה נוספים ומהנחת היחידה החוקרת כי הנאשם ביצע את העבירה".