הבעל הבוגד דרש גירושין וטען שהוכה על ידי אשתו, אבל האישה ביקשה שלום בית. האישה טענה שלא הרביצה לבעלה ואין בכך עילה לכפות עליה גט, אולם סירבה לבדיקת פוליגרף.
מדובר בנישואים שניים של בני זוג הנשואים כעשרים שנה ללא ילדים. הצדדים חיים בנפרד שלוש שנים, כאשר הבעל הוא זה שעזב את הבית ותובע גירושין. האישה מצידה תבעה שלום בית. הבעל טוען, כי סבל הן מאלימות פיזית והן מאלימות מילולית. הוא טען שהאישה הציקה לו והתעללה בו, ולעיתים קרובות הייתה מכה אותו. לאור הסבל שסבל הוא החליט לעזוב את דירת הצדדים ועקר את מגוריו לעיר אחרת, והוא עומד על תביעתו לגירושין. הבעל הודה, כי הוא ניהל קשר פסול עם אישה מחוץ לנישואין החל משנה לפני הפרידה בין הצדדים, אך לדבריו גם בלי קשר לעובדה זו הוא מעוניין בגירושין. הבעל הודה, כי המכות מצד האישה הגיעו רק לאחר שנודע לה על הקשר שלו מחוץ לנישואין.
האישה הצהירה, שעל אף בגידתו של בעלה עם אישה זרה היא מוכנה להניח הכל בצד ולסלוח לו ולשוב לחיות יחדיו. עם זאת הבהירה האישה הנתבעת, כי במידה ואכן פניהם לגירושין, היא מתנה את סידור הגט בסיום הליך הרכוש שבין הצדדים קודם לכן. האישה הכחישה את טענות הבעל באשר לאלימות פיזית, אך סירבה לבקשתו ללכת בהסכמה לבדיקת פוליגרף בעניין זה. האישה טענה כל העת כי אין כאן עילה לגירושין, ואין לכפות עליה את הגט. לדבריה עדיין יש סיכוי להציל את הבית, היא אוהבת את בעלה ומבקשת להפנותם לטיפול ויעוץ זוגי בהכוונת בית הדין.
בסוף שנת 2018 בית הדין הרבני האזורי בתל אביב החליט, שעל אף שעד עתה נאות בית הדין לדון בענייני הרכוש טרם מתן פסק דין לגירושין, זאת לאור מעשיו של הבעל הראויים לכל גינוי, בכך שפתח חיים חדשים עם אישה זרה בעוד הוא נשוי לנתבעת, העובדה כי ענייני הרכוש רבים הם, ובפרט לאור תביעת מוניטין שהגישה הנתבעת כנגד התובע, ומאחר ובית הדין מסיק כי הנישואין ביניהם היא בבחינת 'אות מתה' ואין מקום להשאירם באופן מלאכותי רק לצורך תביעת רכוש, בית הדין מורה על גירושי הצדדים. בית הדין אף פסק לחייב את התובע דנן בסך 12,000 ש"ח לחודש למזונות אישה ואישור להמשך מגוריה בדירת הצדדים ללא תשלום דמי שימוש.
האישה ערערה בבית הדין הגדול על החלטת בית הדין בטענה, כי ההחלטה לחיוב בגירושין ניתנה ללא שמיעת עדים וללא סיכומים. בית הדין הגדול דחה את הבקשה, וציין כי בית הדין האזורי הגיע למסקנה בעקבות דברי הצדדים בדיונים ואין לו צורך בשמיעת עדים, ומוכן לעכב את פסק הדין עד לכתיבת הסיכומים.
וכך על אף שניתן כבר פס"ד בעניינם לפני למעלה משנה, הצדדים עדיין נשואים, וממשיכים לנהל בפני בית הדין את ענייני הרכוש תוך כדי סחבת כשכל צד משליך על רעהו את האשמה לסחבת זו שנמאסה עכשיו גם על בית הדין הרבני האזורי בתל אביב אליו חזר הכדור. בית הדין מצידו התרשם ברורות, כי אין רצון אמיתי של האישה לעשיית שלום בית, אלא רצון למשוך ולסחוב את התיק לשנים רבות, וכי ייתכן שמאחורי הדברים עומדת העובדה שהנתבעת מתגוררת בדירה מרווחת בתל אביב ללא דמי שימוש, ומקבלת מזונותיה בסך 12,000 ש"ח לחודש.
לאחרונה קיבל בית הדין הרבני האזורי בתל אביב החלטה ופסק, כי תביעת האישה לשלום בית נדחית, וקבע מועד לסידור גט. בית הדין החליט להעמיד את גובה המזונות החודשיים על סך 5,000 ש"ח בלבד. בעניין דמי שימוש בדירה הוחלט, כי עד לסיום ההליך הרכושי שבין הצדדים, בית הדין מותיר את המצב על כנו, ופוטר את האישה. בית הדין רשם בפניו כי בהחלטה הסופית בעניין הרכוש והמוניטין יש מקום לפצות את האישה עקב מעשיו של התובע.
אודות המחבר
