האישה נמצאה דוברת אמת והגבר נמצא דובר שקר ובית הדין הרבני האזורי בבאר שבע דחה טענת הבעל לשעבר כי היא אינה זכאית לדמי הכתובה משום שסירבה לקיים עמו יחסי מין.
השניים היו נשואים כעשר שנים ולהם שתי בנות. הבעל עזב את בית המגורים המשותף כשנה וחצי קודם מועד הגירושין בינואר 2017. בדיון שהתקיים מספר חודשים לפני הגירושין, אמרה האישה כי פניה לשלום בית ככל שירצה בכך הבעל. הבעל הביע רצונו החד משמעי להתגרש, ונוכח זאת הסכימה האישה לגירושין. האישה בתגובה הודיעה, כי בכוונתה לתבוע את כתובתה העומדת על סך 520,000 ש"ח.
השניים חתמו על הסכם גירושין המסדיר את מכלול העניינים מלבד הרכוש והכתובה, והגט סודר בהסכמה. לאחר סידור הגט התקיים דיון שעסק בעניין הכתובה. הבעל טען מספר טענות לפיהן, לדעתו, האישה אינה זכאית לכתובה. בין השאר טען כי זמן רב לפני עזיבתו את הבית לא התקיימו בין הצדדים יחסי אישות. לעומת זאת האישה טענה כי עד יומיים לפני עזיבת הבעל את הבית התקיימו ביניהם יחסי אישות.
בהחלטה מהדיון על הכתובה אמרו הדיינים: "בית הדין מורגל לכך שבעלי דין לפעמים אינם מדייקים בדבריהם ופעמים שיש צורך לרענן את זיכרונם אך קוטביות שכזו בגרסאות הצדדים אינה דבר שכיח. אין ספק שאחד מבעלי הדין אינו דובר אמת והדרך הנכונה היא למצות בירור עובדתי זה קודם לשאר ההליכים. הדבר נכון שבעתיים נוכח חשיבות עובדה זו לחיוב הכתובה. דא עקא שענייני משפחה מטבעם הינם אינטימיים ויש קושי לבררם בעדות חד משמעית". השניים הסכימו להצעת בית הדין לפנות לבדיקת פוליגרף ולשאלה שתישאל: האם במהלך ששת החדשים שקדמו לפירוד התקיימו בין בני הזוג יחסי אישות. ככל שתהיה התשובה חיובית ישלם הבעל לאישה דמי כתובה מופחתים בסך 300,000 ש"ח. ככל שתהא התשובה שלילית תימחק התביעה ויוטלו על התובעת הוצאות משפט לפי שיקול דעת בית הדין.
השניים קיבלו עליהם תוצאות בדיקת הפוליגרף בקניין במעמד באות כחם. גם לאחר שהובהר שפוליגרף אינה ראיה קבילה בבית הדין הרבני נותרו הצדדים בהסכמתם והם הופנו על ידי בית הדין למכון פוליגרף. נקבע כי ניסוח השאלה במדויק ייעשה על ידי מכון הפוליגרף והצדדים יישאו בעלות הבדיקה בחלקים שווים. עוד הוסכם, כי לכשתתקבל תוצאת בדיקת הפוליגרף יינתן פסק דין בלא צורך בהתייצבות הצדדים.
האישה עשתה את המוטל עליה וביצעה את בדיקת הפוליגרף, שבה נמצאה דוברת אמת. הבעל לשעבר הודיע לבית הדין, כי גם הוא ביצע את בדיקת הפוליגרף, אולם על אף הודעתו לא צורף דו"ח הבדיקה. בית הדין החליט, כי על הבעל לשעבר להמציא לידי בית הדין את דו"ח בדיקת הפוליגרף, וככל שלא תומצא בדיקת הפוליגרף עד למועד שנקבע הרי שיינתן פסק דין. בפועל לא הומצא דו"ח בדיקת הפוליגרף במועד ובית הדין החליט לפנים משורת הדין להאריך את המועד. בית הדין הבהיר, כי ככל שלא יומצא דו"ח בדיקת הפוליגרף יראה בית הדין את הדבר כהודאת בעל דין גם לעניין זה שבוצעה בדיקת הפוליגרף. על אף החלטה זו לא המציא הבעל לשעבר את דו"ח בדיקת הפוליגרף. ושוב לפנים משורת הדין, בית הדין הורה למזכירות לקיים שיחה טלפונית עם הבעל לשעבר בה התאפשר לו פרק זמן נוסף להמציא את הבדיקה. בתגובה ביקש האיש לדחות את מתן פסק הדין בלא שנתן כל נימוק לדבריו.
דייני בית הדין קבעו בשלב זה, כי למעשה בידי הנתבע, על פי הודאתו, תוצאות בדיקת פוליגרף אולם הוא מסרב להמציאן לידי בית הדין: "את תוצאות הבדיקה קיבלו הצדדים בקניין, ומשמעות הדבר שהנתבע מחזיק בידיו ראיה וממאן להעבירה לעיון בית הדין. יש להוסיף עוד שלא ראינו לנכון לפנות למכון הפוליגרף על מנת לברר את תוצאות הבדיקה. טעם הדבר הוא כך. הפניה למכון באה לבחינת אחת משלוש אפשרויות. האפשרות האחת: שהבעל לשעבר פנה לבדיקת הפוליגרף ונמצא דובר אמת. יש לשלול אפשרות זו באופן ודאי. אם כך היה לא היה נמנע הבעל לשעבר להמציא לידי בית הדין את תוצאות הבדיקה. האפשרות השניה: שפנה לבדיקה ונמצא שאינו דובר אמת. אם זו המציאות אין צורך לבררה שזו משמעות שתיקתו ודי בה. האפשרות השלישית: שלא פנה לבדיקה. אפשרות זו נשללת על ידו בהודאתו ואין אנו רשאים לטעון לבעל דין ולהפסיד האשה את כתובתה. נוסיף שאם לא פנה לבדיקה, יש בהחלט לדון גם כן לחייבו. בעניין זה של מי שסרב להיבדק ניתן פסק דין בבית הדין בתל אביב שם דנו במי שקיבל בקניין להיבדק בדיקת פוליגרף וחזר בו: 'לאחר שנעשה קניין על הדרך המוסכמת אין כל אפשרות לסגת ממנה. למעשה אין כאן דרך של "שב ואל תעשה", ולענייננו אין כל דרך שיאמר מי מהצדדים אני חוזר בי ואיני רוצה ללכת לפוליגרף. בפועל הוא יוכל לעשות כן, שהרי פיזית אי אפשר למשכו בכוח. אך עליו לדעת כי בכך הוא מאבד במו ידיו את האפשרות להוכיח את צדקת טענותיו. במקרה שלפנינו מוטל על הבעל חוב כתובה. הבעל הסכים וקיבל בקניין כי עניין החוב ייפתר רק בדרך של בדיקת פוליגרף. ברגע שהחליט שלא לבצע קבלה זו הרי בכך שמט מידיו את האפשרות להוכיח את טענתו לאי־תשלום חוב הכתובה, ויהיה עליו לשלם את הכתובה'."
בשלב זה בית הדין הרבני פסק כי על הבעל לשלם לאשתו סך של 300,000 ש"ח, אולם אז אירעה תפנית והבעל לשעבר העביר את דו"ח בדיקת הפוליגרף, שבה נמצא….דובר שקר. יחד עם דו"ח בדיקת הפוליגרף הגיש התובע בקשה לפסילת מותב, אולם בית הדין הרבני דחה את בקשתו ופסק עליו לשלם לאשתו לשעבר את שנקבע: "ביה"ד נהג בנתבע באורך רוח מופלג ונתן לו את יומו כמעט שנה, למרות שהנתבע צפצף ושם את החלטות ביה"ד ללעג ולקלס פעם אחר פעם ולא מילא אחר הוראת ביה"ד לשלוח לאלתר את הפוליגרף שבידיו או ללכת להיבדק".
אודות המחבר
