העובד הלך לישון בביתו באמצע יום העבודה וממשאיתו נגנבו כ-56,000 ש"ח. החברה העוסקת ביבוא ושיווק מוצרי בשר ודגים פיטרה אותו לאלתר בגין רשלנות והפרת חוזה, ותבעה אותו.
חברה ליבוא ושיווק מוצרי בשר ודגים תבעה את ס.פ., שעבד אצלה כנהג מוכר סחורה במשך כ-7 חודשים, לאחר שזה הלך לנוח בביתו בשכונת אבו טור שבמזרח ירושלים, השאיר במשאית התובעת את כספי הפדיון שקיבל מלקוחות תמורת הסחורה ששיווק להם, בסך של 55,934 ש"ח, וסכום זה נגנב .
עם היוודע הגניבה, ס.פ. הוזמן לשימוע ופוטר לאלתר, ולטענת החברה, הוא אחראי להחזיר את הסכום שנגנב, וזאת בשל התנהלותו אשר גובלת לכל הפחות ברשלנות והפרת חוזה מצידו, וכן לפיצוי בגין פגיעה במוניטין ועוד. מנגד מכחיש ס.פ. את אחריותו לגניבה ולחבותו להחזיר את הכסף שנגנב שלא באשמתו, ואף טוען במסגרת תביעה שכנגד כי מגיעות לו זכויות שטרם שולמו לו, בגין תקופת עבודתו בחברה, כולל בגין משכורת אחרונה ודמי הודעה מוקדמת, ופיצוי נוסף ללא הוכחת נזק.
החברה הגישה תלונה במשטרה, ס.פ. נחקר, ונראה כי לא הוגש כתב אישום כנגדו. החברה הביעה תמיהה רבה בעניין "צירוף המקרים" בין הליכתו של ס.פ. לישון במהלך יום העבודה לאחר שאסף סכום כסף נכבד והשארתו במשאית, לבין הפריצה למשאית וגניבת הכספים. לשיטת החברה "צירוף מקרים" זה יש בו כדי ללמד על מעורבותו של הנתבע בגניבה, ולכל הפחות על רשלנות והפרת ההסכם ביניהם. מנגד, לדברי התובע היו מקרים רבים בהם גבה סכומי כסף גבוהים יותר, ושהחזירם לחברה, דבר שמלמד שלו היה רוצה לגנוב – לא היה ממתין 7 חודשים בהם גבה כספים באופן ראוי. לדבריו, אין לו קשר לגניבה, וכי בכל מקרה לא ניתנה לו כל הוראה היכן לשמור את הכסף וכי לא היה נוהל מסודר בעניין זה, מטעם החברה. עוד טען כי אין במשאית כספת להחזקת הכספים וכי לא ניתן להאשימו בדבר שאין לו קשר אליו, ומנגד כי לאור העובדה שיש לחברה איתוראן – יכולה הייתה לדעת בזמן אמת כי הוא חונה ליד ביתו.
בית הדין האזורי לעבודה ירושלים מצא כי אכן ס.פ. נהג ברשלנות שאינה פעוטת ערך עת השאיר את הכספים במשאית, ומאידך, חסרונם של נהלים ברורים בעניין, העובדה שהוא נדרש לשמור על הכספים מחוץ לשעות העבודה והיעדר פעולות של החברה לשמירה מוגברת של הכספים מעלים שיש לייחס גם לחברה רשלנות תורמת לגניבה: "בהתחשב באמור אנו סבורים כי יש לחלק את הנזק בין החברה לבין הנתבע, ובהתאם לחייבו רק במחצית הנזק, היינו בפיצוי בסך 27,967 ש"ח".
בתביעה שכנגד: החברה חבה ל-ס.פ. סך של 20,491 ש"ח (נומינאלית): הפרשות לפנסיה – 650 ש"ח, הודעה מוקדמת – 3,269 ש"ח, שעות נוספות – 7,150 ש"ח , ומשכורת לחודש 9,422 ש"ח. לאחר קיזוז הסכומים, נותר ס.פ. חייב לחברה סך 7,476 ש"ח ובנוסף הוא יישא בהוצאות ושכ"ט חלקיים בסך של 2,500 ש"ח.
בנושא פיצוי ללא הוכחת נזק, שדרש ס.פ., בית הדין לעבודה לא מצא ממש בטענות ס.פ. שיש לפצותו בשל העובדה שפוטר טרם סיום חקירת המשטרה, לנוכח כך שנאלץ לעבור בדיקת פוליגרף ולנוכח נסיבות פיטוריו: "כפי שנאמר לעיל הוא פוטר בשל אירוע הגניבה ואבדן יחסי האמון בין הצדדים. בנסיבות אלו רשאית הייתה התובעת לפטרו, לאחר עריכת שימוע, ללא קשר לחקירת המשטרה. במצב שנוצר לא ניתן לקבל את עמדתו כי לא עמדה לתובעת הזכות לפטרו, או שאופן הפיטורין לא היה מוצדק או נעשה שלא כדין. השימוע נערך כדין וזכותה של התובעת לאחר השימוע היה לפטרו כפי שעשתה. לכן גם רכיב זה בתביעה – נדחה".
אודות המחבר
