האישה הנשואה, עורכת דין במקצועה, הגישה תביעה, נמצאה דוברת אמת בבדיקת פוליגרף, וזכתה בפיצוי של 28,000 ש"ח בגין שליחת הודעות שהינם בגדר "דבר פרסומת" ועוגמת נפש.
לטענת התובעת י.פ. היא נדהמה לקבל לתיבת הדואר האלקטרוני האישית שלה, 27 הודעות מהאתר דיסקרטי, מגברים שונים, שכביכול מתעניינים לפגוש אותה ו/או שהוסיפו אותה ל"רשימת המועדפים" שלהם. בתחתית כל הודעה צוינו שם משתמש וסיסמה של התובעת, אלא שהתובעת טוענת שמעולם לא מסרה שם משתמש ו/או סיסמה למי מהנתבעים, ו/או באתר.
לטענת התובעת, היא מעולם לא נרשמה לאתר, ומעולם לא בוצע אימות כלשהו של "רישומה" לאתר. לשיטתה, לו היו הנתבעים משתמשים באמצעי זהירות סבירים ומקובלים, ומאמתים עמה את "הרשמתה" לאתר, הדבר היה נמנע.
כבר באותו היום, מציינת התובעת, פנתה לנתבעים בדרישה להסרתה מהאתר. הפנייה נעשתה באמצעות קישור ל"יצירת קשר", ולטענתה, לא הייתה אפשרות להסרה עצמית. רק לאחר חלוף של כ-12 שעות ממשלוח פנייתה, היא קיבלה תשובה: "נמחק". ברם, גם לאחר מכן המשיכו ההודעות להגיע, והפסיקו רק למחרת היום. בחלוף פחות מחודש ימים, ועל אף שהנתבעים התחייבו, כי פרטיה של התובעת "נמחקו" מהאתר, התובעת קיבלה הודעה נוספת מהאתר, והפעם הגישה תלונה במשטרה.
התובעת טענה, כי במעשיהם ובמחדליהם של הנתבעים ביחד ו/או לחוד, גרמו לפגיעה בשמה הטוב ולהשפלתה בפני משפחתה, מכריה וצדדים שלישיים, ויש בכך כדי להוות לשון הרע. התובעת שמה יהבה בטענה, שכתובת הדואר האלקטרוני שלה, ו/או גם תמונתה הופצו ברבים, והיא הוצגה כמי שמחפשת "קשר דיסקרטי" מחוץ לנישואין. משיקולי אגרה, העמידה התובעת את תביעתה על סך של 100,000 ש"ח.
מנגד טענו הנתבעים, כי יש לדחות את התביעה, הואיל ומדובר בתביעה מופרכת. לגופם של דברים, במסגרת כתב ההגנה, ציינו הנתבעים, כי אין לדעת, בשלב זה, האם התובעת היא זו שנרשמה לאתר, או שמא מדובר בגורם אחר, כחלק מתעלול, או בכוונת מכוון.
בכדי לסייע לבית המשפט להכריע בטענות, שופטת בית משפט השלום בתל אביב, נאוה ברוורמן, העלתה את האפשרות להסתייע בבדיקת פוליגרף. בסופו של יום, וכעולה מהפרוטוקול, ניתנה הסכמה מטעם התובעת, שנשאלה 3 שאלות רלוונטיות: האם את בעצמך נרשמת לאתר דיסקרטי? האם את הרישום לאתר דיסקרטי (רישום באמצעות מסירת המייל) עשית בעצמך? האם הרישום לאתר דיסקרטי נעשה על ידי אחר לבקשתך ומטעמך? כעולה מדו"ח חוות דעת מומחה הפוליגרף, התובעת השיבה בשלילה לשאלות, ובודק הפוליגרף הגיע למסקנה, שהתובעת דוברת אמת.
השופטת ברוורמן: "יצוין, ערה אני להוראות הדין, לפיהן ניתן להגיש תוצאות בדיקת פוליגרף בהליכים אזרחיים, רק כאשר שני הצדדים מסכימים לבדיקה, ולהגשת ממצאיה כראיה בהליך משפטי. בהקשר זה, אציין, שב"כ הנתבעים לא התנגד לביצוע בדיקת הפוליגרף. ב"כ הנתבעים לא התנגד לביצוע בדיקת הפוליגרף, ב"רחל בתך הקטנה", עם זאת לא נתן את הסכמתו המפורשת שממצאי הבדיקה יהוו ראיה בהליך זה. מכל מקום, גם ללא "ראיית" בדיקת הפוליגרף, בית המשפט מתרשם מעדות התובעת, שהייתה אמינה".
השופטת ברוורמן הגיעה לכלל מסקנה, כי ההודעות אותן קיבלה התובעת, מהוות "דבר פרסום" בהתאם לחוק התקשורת, ועל-כן זכאית היא לפיצוי כספי: "בנסיבות העניין, קבעתי כאמור, שעל הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת בסכום כספי של 28,000 ש"ח. סכום זה כולל בחובו את רכיב עוגמת הנפש. טענת התובעת בדבר עילת לשון הרע, לא הוכחה, ודינה – דחייה".
הנתבעים יישאו גם בהוצאות התובעת בסך של 3,500 ש"ח, ובשכ"ט עו"ד בסך של 8,500 ש"ח.
אודות המחבר
