הצעיר סרב לקיים חקירת הכנה ובדיקת הפוליגרף לא התקיימה. בג"צ זקף את סירוב הצעיר לחובתו, ודחה את עתירתו להורות על שינוי עילת סגירת תיק החקירה שנוהל בעניינו.
נגד הצעיר העותר התנהלה חקירת משטרה בחשד לביצוע עבירה של בעילת קטינה, שטרם מלאו לה 16 שנים. על-פי החשד, בתקופת שירותו הצבאי, במסגרתו שירת כשוטר חובה במשטרת ישראל (שח"מ), נהג הצעיר להיפגש עם שכנתו לבניין, קטינה כבת 16-14 שנים, ולקיים עימה יחסי מין שלא בהסכמתה החופשית. עוד התעורר החשד, כי באותם מפגשים נהג הצעיר לאיים על הקטינה באמצעות אקדח וסכין לבל תספר לאיש על מעשיו ודרש ממנה כי תסור למרותו.
בחקירותיה במשטרה, מסרה הקטינה המתלוננת כי היא פעלה, אמנם ביזמתה, ליצירת קשר ראשוני עם הצעיר ולצורך כך היא שיקרה לו בנוגע לגילה האמיתי. ואולם, כך טענה המתלוננת, כאשר עלתה בפעם הראשונה לדירת הוריו, בה הוא התגורר באותה תקופה, אנס אותה הצעיר בכוח, חרף התנגדותה. עוד הוסיפה המתלוננת וטענה, כי בחלוף כחודש ימים, היא עלתה פעם נוספת לדירה, ובאותה הזדמנות, אמר לה הצעיר כי הוא מודע לכך שהיא שיקרה לו בנוגע לגילה. או אז, כך לדברי המתלוננת, חתך הצעיר את ידיה באמצעות סכין, ואנס אותה פעם נוספת, בעודה בוכה ומפצירה בו כי יחדל ממעשיו. המתלוננת סיפרה על מקרים רבים נוספים בהם הצעיר אנס אותה בחדרו שבדירה, כאשר באחת הפעמים הוא איים עליה לבל תספר לאיש על מעשיו, תוך שהוא מצמיד אקדח לרקתה. בעדותה במשטרה, עמדה המתלוננת על גרסתה, לפיה היא המשיכה לעלות לדירה, פעם אחר פעם, על אף שצפתה את העתיד לבוא, מאחר שחששה שמא העותר יפגע בה. לצד זאת, הכחישה המתלוננת, מכל וכל, כי היו לה רגשות כלשהם כלפי העותר, וכי היא ניהלה עימו קשר טלפוני, בשלב זה או אחר.
הצעיר לא חלק על כי התקיים בינו לבין המתלוננת קשר מיני. קשר זה, כך טען הצעיר, החל לאחר שהמתלוננת "התחילה" עמו במעלית הבניין תוך שהיא מציגה עצמה כבת 17-16 שנים. יחד עם זאת, לגרסתו היה זה קשר הדדי, שהשתרע על פני תקופה ממושכת, במסגרתו שוחחו השניים בטלפון פעמים רבות, וקיימו יחסי מין בהסכמה מלאה. הצעיר הדגיש בחקירותיו, כי הוא הוטעה בנוגע לגילה האמיתי של המתלוננת וכי הוא מעולם לא נהג כלפיה באלימות או בכוחניות, מכל סוג שהוא.
הצעיר זומן על ידי גורמי החקירה לערוך בדיקת פוליגרף, שתכליתה לבחון את השאלה האם הוא אי פעם איים על המתלוננת באמצעות סכין או אקדח במהלך הקשר המיני בין השניים. בודקת הפוליגרף מצאה בדבריו של העותר בשיחה המקדימה משום הודאה במעשים, ולכן החליטה שלא להמשיך בבדיקת הפוליגרף שנערכה לו.
על רקע החשדות נגדו נעצר הצעיר, ומעצרו הוארך מספר פעמים עד אשר שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים, הרחק מדירת הוריו, במשך תקופה של כ-6 חודשים. עם התקדמות החקירה התוודעו גורמי המשטרה לנתוני תקשורת ולתכתובות אלקטרוניות שהתקיימו בין הצעיר לבין המתלוננת במהלך התקופה הרלוונטית למעשים. הצעיר הצביע, מטבע הדברים, על ראיות אלו כמחזקות את טענתו לפיה נוּהל קשר זוגי ואותנטי בינו לבין המתלוננת. מכל מקום, בשלב מסוים הפסיקו המתלוננת, שניסתה להתאבד, ובני משפחתה לשתף פעולה עם חוקרי המשטרה והחקירה באה אל קיצה מבלי שהוגש כתב אישום נגד הצעיר.
פרקליטות מחוז תל אביב-יפו החליטה בסופו של דבר לגנוז את תיק החקירה שנפתח נגד הצעיר בעילה של "חוסר ראיות מספיקות". הצעיר לא השלים עם עילת סגירת תיק החקירה בעניינו והגיש ערר למחלקת העררים בפרקליטות בבקשה שתשוּנה עילת הסגירה של תיק החקירה בעניינו ל"היעדר אשמה". במענה לעררו של הצעיר, הביעה פרקליטות המחוז את עמדתה, לפיה אין מקום לשנות את סיווג עילת הסגירה של תיק החקירה, שכן קיים בתיק חומר ראייתי אשר משקלו מצדיק את סגירת התיק מחמת חוסר ראיות מספיקות, להבדיל מהיעדר אשמה. פרקליטות המחוז הוסיפה עוד, כי על אף שגרסתה של המתלוננת לא הוכחה, גרסה זו חוזקה באמצעות הודעות שנמסרו על ידי חברותיה של המתלוננת. לכך יש להוסיף, לשיטתה של פרקליטות המחוז, את התנהלותו של העותר טרם שנערכה לו בדיקת פוליגרף במסגרת הליכי החקירה בעניינו. התנהגות אשר נתפסה, בנסיבות העניין, כהתנהגות מפלילה. מחלקת העררים בפרקליטות המדינה דחתה את הערר.
בתגובה הצעיר עתר לבג"צ וטען שלא זו בלבד שאין בחומר החקירה כדי לבסס עבירה כלשהי, אלא שהראיות הקיימות בתיק מצביעות דווקא על שקריות גרסתה של המתלוננת, שכל תכליתה היא לטפול על העותר עלילת שווא. דברים אלו מבוססים, לטענתו של העותר, על תכתובות אלקטרוניות שהוחלפו בינו לבין המתלוננת (צ'אטים), מהן ניתן ללמוד על קיומה של מערכת יחסים זוגית שהתנהלה בין השניים מתוך הסכמה מלאה ביניהם. עוד נטען, כי אין בתכתובות אלה כל אמירה או אינדיקציה המצביעות על שימוש באלימות או על איומים שהפנה העותר כלפי המתלוננת, בשלב זה או אחר. לשיטתו של העותר, ניתן ללמוד על חוסר אמינותה של המתלוננת, גם לנוכח סירובה להמשיך בחקירה, ולהתמודד עם טענותיו של העותר, בהקשר לתכתובות האלקטרוניות ונתוני התקשורת שנחשפו. עוד נטען, כי לא היתה, בנסיבות דנא, כל הצדקה "להכתים את שמו" של העותר, תוך שימוש בעילה של חוסר ראיות מספיקות, והמסקנה היחידה המתבקשת היא, כי יש להורות על שינוי עילת סגירת תיק החקירה, לעילה של היעדר אשמה.
בדיון ראשון בעתירה בפני בג"צ הוצע לצדדים, העותר והמשיבה מדינת ישראל, כי תיערך לעותר בדיקת פוליגרף, במסגרתה הוא ישאל האם הוא נהג כלפי המתלוננת באלימות; האם אנס אותה; האם הפנה כלפיה איומים; והאם היה מודע לגילה האמיתי. במענה לכך, השיב בא כוחו של העותר, כי העותר מוכן לערוך בדיקת פוליגרף, כמוצע. מנגד, מסרה באת כוח המשיבה, כי המשיבה אינה מוכנה לקבל את ההצעה מן הטעם שהפוליגרף "לא יכול להתגבר על שאר הדברים הקיימים בתיק", וזאת בנוסף להשלכות רוחב אפשריות, אשר עשויות לנבוע ממהלך מעין זה.
לאחר כשנה וחצי שוב הציע בג"צ, כי תיערך לעותר בדיקת פוליגרף, והובהר כי השאלות שיופנו אליו תיקבענה בהתאם לשיקול דעתם של גורמי החקירה. הפעם הודיעה המשיבה על הסכמתה להצעה זו. כעבור כחודשיים הגישה המשיבה הודעה מעדכנת, ממנה עולה כי העותר זומן לחקירה מקדימה בפני ראש מעבדת הפוליגרף במשטרת ישראל לצורך הכנה לקראת בדיקת הפוליגרף ויצירת תשתית חקירתית עדכנית טרם ביצוע בדיקת הפוליגרף. ואולם, כך נמסר, העותר לא התייצב לחקירה המקדימה, מאחר שסירב להיחקר בפרשה פעם נוספת מבלי שתיערך חקירה דומה גם למתלוננת. בעקבות זאת, הודיעה המשיבה, כי לא ניתן לערוך את בדיקת הפוליגרף לעותר. במענה להודעתה של המשיבה, הבהיר העותר כי הוא הביע את רצונו לערוך בדיקת פוליגרף, עוד בישיבה הראשונה שנערכה בעניינו, ואולם העותר "הופתע" משנודע לו כי עליו להיחקר פעם נוספת במשטרה טרם בדיקת הפוליגרף. לטענת העותר, בעקבות מעצרו וחקירותיו במסגרת הפרשה דנן, הוא סובל מבחינה נפשית ונגרמה לו עוגמת נפש רבה, ועל כן הוא אינו מוכן, בשלב הזה, לשוב "לטראומת החקירה".
בנימוקי פסק הדין של בג"צ, שדחה את העתירה, צוין כי סירובו של הצעיר העותר לערוך בדיקת פוליגרף, לאחר שניתנה הסכמתו לכך, עומד לו לרועץ: "נראה כי סירובו לבצע בדיקת פוליגרף, רק משום שהוא נדרש לתשאול או לחקירה נוספת במשטרה (שאינה אלא חקירת הכנה לקראת בדיקת הפוליגרף), הינו תמוה ומעורר ספקות. בנסיבות אלה, יש, לכאורה, לזקוף סירוב זה לחובתו של העותר".