בבדיקת הפוליגרף נמצא הנפגע דובר אמת בשאלה על נסיבות התאונה, אולם הוא לא הצליח להוכיח את היקף הנזק הכספי שנגרם לו ויקבל מחברת הביטוח 2,500 ש"ח בלבד.
לגרסת י.צ. התובע, בחודש יולי 2016 הוא נהג ברכבו ובבואו לצאת מהרכב מעד ונפל על כף ידו הימנית בעוצמה רבה. הנתבעת, חברת הביטוח הכשרת היישוב, הכחישה את נסיבות התאונה ובאי כח הצדדים הגיעו להסדר דיוני, על פיו ייבדק התובע בבדיקת פוליגרף ושאלת החבות תוכרע על פי תוצאות בדיקת הפוליגרף. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה, התובע נבדק בבדיקת פוליגרף ונמצא דובר אמת. לפיכך, מבחינת בית משפט השלום בהרצליה, שאלת החבות והכיסוי הביטוחי איננה במחלוקת יותר והצדדים נשארו חלוקים בשאלת הנזק בלבד.
השופטת הבכירה, אירית מני-גור, קבעה כי התיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה דל ביותר וברובו איננו מתייחס לאגודל שנפגע בתאונה, וכי לא נמצאה ראשית ראיה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי, והורתה לצדדים להגיש תחשיבי נזק.
לדברי השופטת, ב"כ (בא כח) התובע לא מצא לנכון להמציא תיעוד רפואי נוסף על אף החלטתה, ואף לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו. החוסר בתיעוד רפואי עלה פעם אחר פעם במהלך התנהלות התיק. בישיבה לאחר בדיקת הפוליגרף ובטרם הוגשו תחשיבי הנזק, ציין ב"כ התובע לפרוטוקול כי הוא מבקש לטעון בע"פ לעניין הנזק במקום להגיש תחשיב נזק, וציין כי הוא מעריך את נזקיו של התובע בשיעור גלובלי של 25,000 ש"ח. לאחר שהשופטת שמעה את טיעוני חברת הביטוח לשיעור הנזק, ציינה בהחלטתה כי מאחר והתובע לא צירף לכתב התביעה כל תיעוד רפואי המצביע על פגיעה שהצריכה טיפול ואף לא אישורי אי כושר זמניים או היעדרות מעבודה, שיעור הנזק מוערך בסכום של 5,000 ש"ח. בו במקום, הודיע ב"כ התובע כי הוא מסרב להצעה ומבקש לקבוע את התיק להוכחות.
התובע הגיש ראיותיו, אולם לא צירף לתיק המוצגים אישורים רפואיים נוספים או אחרים מעבר למה שצורף לכתב התביעה. יתרה מכך, התובע לא המציא אישור כי אכן ביצע את טיפולי הפיזיותרפיה בפועל. הגם שהנושא לובן בקדם המשפט האחרון והובהר כי התובע לא המציא כל תיעוד רפואי היכול לתמוך בטענתו לגבי אי הכושר הממושך והכאבים מהם סבל, התעלם התובע ולא תמך את תביעתו בכל אסמכתא נוספת ובחר להמשיך בניהול ההליך עד תומו.
התובע נחקר על דוכן העדים. מעדותו ומהאמור מתצהירו עולה, כי התובע נפגע בעברו בשתי תאונות דרכים שעדיין מתנהלות בביהמ"ש בשנת 2010 ובשנת 2012. בגין התאונה הראשונה נקבעה לו נכות של 19% במוסד לביטוח לאומי, ובגין השנייה נקבעה לו נכות בשיעור של 41% בגין פגיעה בגפיים תחתונות, כתף וגב. התובע לא עבד מספר שנים עובר לתאונה נשוא התביעה, לפיכך אף לא טען בתצהירו או בעדותו להפסד השתכרות כלשהו. התובע מתקיים מקצבת נכות.
השופטת מני-גור פסקה, כי חברת הביטוח הכשרת הישוב תשלם לתובע פיצוי כללי בגין כאב וסבל בסך 2,500 ש"ח בלבד בתוספת שכ"ט כקבוע בחוק, תוך שהיא מותחת ביקורת על התובע י.צ.: "מעיון בתעודה הרפואית הראשונה של קופ"ח, עולה כי מדובר בפגיעה מינורית קטנה וזניחה. נעשה צילום שלא הראה שברים, הומלץ על חבישה וטיפול פיזיותרפי פרטני כשבועיים לאחר התאונה. התובע לא יכל להוכיח כי הוא אכן עבר איזשהו טיפול בפועל, מדובר בפגיעה שהוגדרה "כרגישות ונפיחות" ולא יותר. התובע מנסה להאדיר את נזקיו בכל מחיר, ואף התייצב לדיון עם תחבושת אלסטית תומכת ביד ימין הנראית כתומכת את שורש כף היד ולא את האגודל, וכל זאת במטרה להרשים את ביהמ"ש כי הוא אכן סובל מכאבים מאז 2016 ועד היום כתוצאה מהפגיעה הקלה ביותר כפי שהוגדרה במסמך הרפואי הראשוני".