בדיקת פוליגרף הוגשה כראייה בתביעה לביטול פסק דין בטענה שניתן בתרמית של עד מרכזי. נדחתה הטענה שבדיקת הפוליגרף הושגה כראייה תוך פגיעה בחוק להגנת הזכות לפרטיות.
חברת ז.ר.ד שירותי תוכנה, העוסקת בייבוא ושיווק של ציוד וחלקי חילוף של סמארטפונים, תבעה את נ.ה., שבבעלותו נמצאת חברת הראל טכנולוגיות העוסקת בהפצה ובמכירה של סמארטפונים, מאחר וביטל שקים אותם נתן לחברת ז.ר.ד שירותי תוכנה, בטענה שהתגלו פגמים רבים בחשבוניות שנשלחו לו. הראל טכנולוגיות טענה, כי שולמו לז.ר.ד כספים עבור סחורה שלא התקבלה, וכי ז.ר.ד חייבת לה סכומים העולים על סכומי הצ'קים ומגיעים ללמעלה מ-250,000 ש"ח.
עקב חילול השיקים, הגישה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע השיקים. לאחר שהנתבע הגיש התנגדות לבקשה, הורתה רשמת ההוצאה לפועל על העברת הדיון לבית המשפט. התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן והנתבע הגיש כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד.
במסגרת כתב התביעה המתוקן נטען, כי הנתבע חייב לתובעת בגין סחורה שסופקה וטרם שולמה תמורתה סך של 235,375 ש"ח. בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד טען הנתבע, כי לא רק שהוא אינו חייב לתובעת כספים, אלא שזו חייבת לו סכומים גדולים. כמו כן, עתר הנתבע לסעד כספי בסך 231,799 ש"ח.
במסגרת ההליך העידו מטעם התובעת מספר עובדים שלה. אחד מהם היה סוכן המכירות של התובעת, י.ב. אשר עבד מול הנתבע, והיה להם קשר עסקי מסוים עוד לפני שהנתבע החל לקבל סחורה מהתובעת. לאחר שי.ב. הפסיק לעבוד אצל התובעת הוא הועסק לזמן קצר על ידי הנתבע. י.ב. אישר בעדותו, פחות או יותר, את גרסת הנתבע.
בסופו של דבר קיבל שופט בית משפט השלום בראשון לציון, אבי סתיו, את התביעה בחלקה וקבע, כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 173,310 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום חילול השיקים, וגם יחזיר בחזרה סחורה כנגד זיכוי לפי השווי הנוכחי שלה.
עם הזמן הנתבע נ.ה. הלך לעולמו ויורשו הגיש לבית המשפט תביעה לביטול פסק הדין בטענה, כי פסק הדין ניתן מחמת תרמית. הטענה העיקרית בהליך הנוכחי היא, כי עד מרכזי שהעיד בהליך הקודם מטעם חברת ז.ר.ד שירותי תוכנה (שהיא הפעם הנתבעת), והציג את עצמו כמי שעובד בנתבעת, כבר לא עבד בה על רקע חשדות שהתעוררו נגדו כי הוא גונב מהנתבעת. עוד נטען, כי שיתוף הפעולה של העד עם הנתבעת במסגרת ההליך הקודם נבע מחששו מהבעלים של הנתבעת. פסק הדין בהליך הקודם – כך נטען – ניתן בעיקר על יסוד נטלים, ואילו הייתה ידועה מערכת היחסים האמיתית בין הנתבעת לבין העד והחשדות לאי סדרים בנתבעת, לא היה ניתן אמון ברישומי הנתבעת. הנתבעת חולקת מכל וכל על טענות התובע, וטוענת כי הוא לא הראה עילה לביטול פסק הדין.
בכתב התביעה נטען, כי נוכח החשדות נגד העד הוא נדרש לעבור בדיקת פוליגרף, בה נמצא דובר שקר. עוד נטען, כי הפרטים הקשורים לקיומה של בדיקת הפוליגרף נודעו לתובע בעקבות שיחה שהתקיימה בין י.ב. לבין העד, ואשר הקלטה שלה נמצאת בידי התובע.
במקביל, פעל התובע להשגת עותק של בדיקת הפוליגרף, אשר לטענתו לא הייתה בידו. לאחר שהנתבעת הצהירה כי אין בידה עותק כזה, ביקש התובע לזמן לעדות את הבעלים של מכון הפוליגרף לצורך הגשת דו"ח בדיקת הפוליגרף. דו"ח בדיקת הפוליגרף נמסר לבית המשפט וניתנה החלטה, כי יש מקום לגילויה לצדדים כנגד התחייבות לשמירה על סודיותה, אשר ניתנה ונרשמה בפרוטוקול.
היורש התובע הגיש תצהיר עדות ראשית של י.ב. ושלו. לתצהירים צורפו דו"ח בדיקת הפוליגרף ותמליל השיחה בין י.ב. לעד. הנתבעת מצידה הגישה בקשה להוצאת דו"ח בדיקת הפוליגרף מתיק בית המשפט, וזאת בטענה כי בדיקת פוליגרף אינה קבילה כראיה. השופט, אבי סתיו, דחה את הבקשה, תוך שקבע כי בדיקת הפוליגרף לא הוגשה כראיה להוכחת אמיתות תוכנה (היינו, נכונותם או אי נכונותם של הממצאים שנקבעו בבדיקת הפוליגרף), אלא רק לצורך הוכחה כי העד נשאל שאלות אלו בבדיקת הפוליגרף.
בחודש יולי 2020 התקיים דיון ההוכחות בתיק וניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב. הנתבעת הגישה בקשה, בה היא עותרת לפסילת בדיקת הפוליגרף כראייה, מכוח סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות. בבקשה נטען, כי מהשיחה ומחקירתו של מר י.ב. עולה, כי התובע החזיק בעותק של בדיקת הפוליגרף עוד לפני הגשת התביעה, וזאת בניגוד לטענתו לפיה הוא אינו מחזיק עותק כזה. הבקשה לגילוי בדיקת הפוליגרף, כך נטען, נועדה "להלבין" אותה כראיה, ולחפות על הדרך הפסולה בה הושגה. נטען, כי הראייה הושגה תוך פגיעה בזכות לפרטיות, בניגוד לסעיפים 2(5)-(9) לחוק הגנת הפרטיות, ולפיכך בהתאם לסעיף 32 לחוק היא אינה קבילה. התובע התנגד לבקשה. בתגובה נטען, כי לתובע לא היה עותק של בדיקת הפוליגרף אלא רק מידע לגביה, ומכל מקום בדיקת הפוליגרף התקבלה כראייה כבר לפני זמן רב.
לאחר העיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, בא השופט סתיו לכלל דעה, כי דין הבקשה להידחות:" הטענות שמועלות בבקשה מתייחסות לאדם שלמרבה הצער איננו עימנו עוד. בהתחשב בכך, נדרשת זהירות רבה בטרם קביעת ממצאים לחובתו, שהרי 'בהעדר הבעל-הדבר גופו אין לדעת אם לא היה מצליח – אילו עוד בחיים חייתו – להזים או לסתור את ראיות יריבו'. בהתחשב באמת מידה זו, לא הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח כי הבדיקה הושגה תוך פגיעה בפרטיות. יתרה מזו, הבקשה הוגשה בשיהוי, אשר יש בו כדי לתמוך במסקנה כי יש לדחותה…הנה כי כן, הנתבעת לא הוכיחה כי בדיקת הפוליגרף הושגה תוך פגיעה בפרטיות. אכן, ישנם סימני שאלה לגבי אופן השגת הראייה, אולם בהתחשב בנטל המוגבר החל על הנתבעת נוכח פטירתו של התובע ובשיהוי הניכר בהגשת הבקשה – לא ניתן לומר כי הנתבעת הרימה את הנטל להראות כי יש הצדקה לפסילת הראייה. לפיכך, הבקשה נדחית".