הבעל ניסה להפחית דמי מזונות והאשים את אשתו בבגידה. לאחר בדיקת פוליגרף שבה נמצאה דוברת אמת הוא האשים את חבריו באונס שלה. כעת הוא ישלם כ-98,000 ש"ח על הוצאת לשון הרע.
ביוני 2018 האחים י.א. ונ.א. הגישו תביעת לשון הרע לבית משפט השלום בבאר שבע כנגד ש.א., שהיה בעבר חברם, בגין הגשת תלונה במשטרה בה יוחסו לתובעים מעשי בעילה שלא בהסכמה ותחת השפעת סם אונס באשתו של הנתבע.
בין החודשים ספטמבר- אוקטובר 2014, התקיימו מפגשי חברים בדירה של חבר משותף ת.ס. ונכחו בהם חברים נוספים וביניהם ג.ג., שהייתה אז חברתו של הנתבע, ונישאה לו במרץ 2016. השניים הביאו לעולם ילדה.
בשלב כלשהו, היחסים בין ג.ג. לבין הנתבע עלו על שרטון ובזמן ויכוח בין הנתבע לבין ג.ג., טען הנתבע ש.א. בפני ג.ג. שהיא בוגדת בו, וכן כי שמע שבמפגש בדירה של ת.ס. בשנת 2014, היא בגדה בו עם התובע י.א.. ג.ג. טענה כי הדברים לא היו ולא נבראו. בהמשך, בעקבות לחצים שהפעיל עליה הנתבע, ג.ג. הסכימה להיבדק בבדיקת פוליגרף שנערכה בספטמבר 2017.
בבדיקת פוליגרף, נשאלה ג.ג. שתי שאלות: האם קיימת יחסי מין עם י.א. ב-3 השנים שלפני הנישואין?, ללא קשר לי.א., האם מאז שהכרת את ש.א. קיימת יחסי מין עם איזה מישהו מהחברים שלו?. ג.ג. השיבה בשלילה לשתי השאלות ונמצאה דוברת אמת.
חרף תוצאות בדיקת הפוליגרף, המשיך הנתבע ש.א. להטיח בה כי היא בגדה בו עם י.א. והיא מצידה התקשרה לת.ס. ושאלה אותו האם קרה משהו במפגש בדירתו בשנת 2014 בינה לבין י.א., ונענתה בשלילה.
באוקטובר 2017 התקשר הנתבע ש.א. לתובע י.א. וסיפר לו כי הוא בהליכי גירושין מג.ג., וכי הצגתה כמי שבגדה בו עשויה לסייע לו בהליכים אלו להפחתת דמי המזונות. הנתבע המשיך וטען בפני י.א., כי שמע מאחרים שבאחד המפגשים אצל ת.ס. קרה משהו בינו לבין אשתו ג.ג.. י.א. ההמום הכחיש את הטענות בתוקף. אף כאשר ציין הנתבע בפני י.א. כי לא משנה לו מה היה ביניהם, אלא צריך את המידע רק בשביל להראות כי ג.ג. אינה אישה אמינה, המשיך י.א. והכחיש בתוקף את הטענות.
כעבור מספר שבועות, ניגשו הנתבע וג.ג. יחדיו למשטרה, ושניהם נתנו עדות נגד התובעים, בטענה לבעילה שלא בהסכמה תחת השפעת סם אונס ו/או סם חשק, אבל המשטרה החליטה לסגור את התיק, מבלי לקרוא לתובעים לחקירה. לאחר סגירת התיק הוגש ערר על סגירת התיק ובדצמבר 2017 המשטרה החליטה לפתוח את התיק מחדש להשלמת החקירה.
בסוף ינואר 2018 פנתה ג.ג. לפרקליטות ולמשטרה בבקשה לבטל את התלונה כנגד התובעים. במשטרה אמרה ג.ג., כי היא חושבת שבעלה ש.א. המציא את כל הסיפור ושהיא גילתה בכמה מקרים שהוא משקר לה. לאחר פנייתה, נסגר התיק במשטרה כנגד התובעים, בעילת היעדר אשמה.
באוגוסט 2018 ג.ג. והנתבע ש.א. התגרשו.
התובעים טענו, כי הנתבע פרסם פרסום שקרי לפיו הם אנסו את אשתו לאחר שסיממו אותה בסם אונס. לטענתם, הנתבע החל בפרסום סיפור בפני ג.ג. לפיו היא בגדה בו, בהמשך טען כי הבגידה הייתה ספציפית עם י.א., ומאוחר יותר שתל הנתבע בראשה של ג.ג. אירוע אונס, ושידל אותה לשתף עמו פעולה ולהגיש תלונה משותפת במשטרה.
לטענת התובעים, שעתרו לפיצוי של 300,000 ש"ח, הנתבע ידע שזהו פרסום דמיוני ופרסם אותו רק משום שסבר כי הפרסום יסייע לו בהליכי הגירושין מג.ג., במובן שתוכרז כבוגדת: "בעקבות תלונה שהגיש הנתבע במשטרה, נפתח כנגד התובעים תיק פלילי, הם נחקרו תחת אזהרה ועברו הליכי חקירה נוספים הכוללים נטילת טביעות אצבע, דגימת D.N.A, וביצוע עימות עם הנתבע, כאשר בסופו של דבר התיק נסגר על ידי פרקליטות מחוז דרום, מחוסר אשמה. הפרסום היה משפיל ונעשה בזדון, וגרם לתובעים נזק".
הנתבע טען, כי הפרסום הנטען אינו מוכחש, למעט הטענה כי המדובר בלשון הרע, וכי אין מדובר בסיפור דמיוני אלא במקרה אמיתי שגובל בפלילי ולכן לנתבע עומדות ההגנות הקבועות בחוק. לטענתו אשתו דאז ג.ג. היא שהגישה את התלונה במשטרה כנגד התובעים, מיוזמתה, כאשר הנתבע אך מסר עדות במשטרה. לפיכך אין לנתבע אחריות בגין הגשת התלונה במשטרה. עוד טען הנתבע, כי ג.ג. חזרה בה מהתלונה בעקבות מסע שכנועים ולחצים מצד התובעים.
השופטת רחלי טיקטין עדולם קיבלה את התביעה ופסקה שהנתבע ישלם לכל אחד מהתובעים פיצוי בגין לשון הרע נגדם, בסך 37,000 ש"ח וכן הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של כ-19,000 ש"ח: "אין ספק כי בפרסום דברים כנ"ל, יש כדי להשפיל ולבזות עד מאוד. לתובעים יוחסו מעשים פליליים בדרגה חמורה ביותר, שהעונש עליהם הינו חמור גם כן. ברי כי ייחוס מעשים כנ"ל לתובעים, עלול היה להביא להגשת כתב אישום כנגדם, לשלול חירותם, וכן עלול היה לפגוע במשרתם ו/או במשלח ידם. מכאן כי הדברים שפורסמו על ידי הנתבע מהווים לשון הרע, כהגדרתו בחוק…ממכלול הראיות והעדויות העומדות לפניי, אני קובעת כי מדובר בפרסום שקרי, כאשר הנתבע ידע שהוא שקרי".