הגבר שחזר בו מהסכמתו לבדיקת פוליגרף, טען כי נוסח השאלות לבדיקת הפוליגרף של בית הדין הרבני חרגו מהסכמתו ולכן אין לחייבו בבדיקת הפוליגרף.
העתירה היתה מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בירושלים לחיוב העותר בגט, נגד החלטת בית הדין האזורי הדוחה את בקשת העותר לפסלות הרכב הדיינים, וכן נגד החלטת בית הדין הגדול בירושלים בו נקבע כי לנוכח סירובו של העותר לעריכת בדיקת פוליגרף באופן שנקבע בהחלטה קודמת, יינתן פסק דין בערעור אשר הגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי המחייב את העותר בגט.
לדברי השופטת יעל וילנר, הלכה היא כי בג"צ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, והתערבותו בהן מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי או כאשר נדרש סעד מן הצדק. לדברי השופטת וילנר, היא לא מצאה כי המקרה הנדון בא בגדר מקרים חריגים אלה, באשר ההחלטות עליהן מבקש העותר להשיג הן ברובן החלטות דיוניות, המצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדנה בהליך. זאת ועוד, רובן ככולן של טענות העותר הן ערעוריות באופיין וככאלה אינן מצדיקות את התערבותו של בג"צ.
באשר לסוגיית בדיקת הפוליגרף ציינה השופטת וילנר, כי בעניין זה טוען העותר כי נוסח השאלות שנקבע על ידי בית הדין האזורי חרגו מההסכמה של העותר, וכי בנסיבות אלה אין לחייבו להיבדק בבדיקת הפוליגרף באופן שנקבע על-ידי בית הדין. כן נטען כי חיובו בהוצאות בשל סירובו לבדיקת פוליגרף מהווה "קנס" ויש לבטלו: "מתגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני עולה כי העותר הגיש ערעור לבית הדין הגדול על פסק הדין המחייבו בגט שניתן על ידי בית הדין האזורי. במסגרת הדיון בערעור, כך צוין, הסכימו הצדדים לעבור בדיקת פוליגרף בנושא עובדתי השנוי במחלוקת ביניהם, וכן הסכימו לקבל את תוצאות הבדיקה בנדון. ואולם, מהעתירה ומהתגובה לה עולה כי העותר חזר בו מהסכמתו לעבור בדיקת פוליגרף, ומשכך, בית הדין הגדול קבע בהחלטתו מיום 2.9.2021 כי יינתן פסק דין בערעור שהגיש העותר לגופו, וזאת מבלי שחייב את העותר לעבור את בדיקת הפוליגרף. לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטתו זו של בית הדין הגדול.
שלושת שופטי בג"צ, יעל וילנר, עוזי פוגלמן וג'ורג' קרא, הגיעו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות על הסף, וכי אין עילה להתערב בכל אותן החלטות של בתי הדין הרבניים.