פעם אחת ולתמיד: בדיקת פוליגרף מהווה ראיה קבילה בבית משפט אזרחי בתנאי ששני הצדדים מסכימים ועל פי שיקול בית המשפט.
פעמים רבות עולה השאלה המסקרנת לגבי מעמדה של בדיקת פוליגרף בבתי המשפט במדינת ישראל. בישראל אין התייחסות חקיקתית לחיוב או לשלילה לגבי קבילותה של בדיקת פוליגרף בבית המשפט. בהעדר התייחסות בחקיקה, נקודת המוצא היא הלכה מנחה.
בישראל הפעם האחרונה והיחידה שבדיקת הפוליגרף ניצבה בפני מבחן משפטי אזרחי מקיף הייתה לפני כ-30 שנים, בתיק ביאזי נגד לוי המפורסם. המדובר בסכסוך על מכירת בצל. הצדדים, בלשכת השופט, הסכימו להיבדק בפוליגרף ולהכריע בסכסוך על סמך התוצאות, ככל שתהיינה ברורות. הן היו ברורות כשמש: בבדיקתו של ביאזי אובחנו סימנים לאמירת שקר לגבי כל השאלות שהוצגו לו, ובבדיקת שותפו דניאל זכריה אובחנו סימנים לאמירת שקר לגבי כל השאלות שהוצגו לו. בבדיקת בעל הדין שכנגד, אברהם לוי, אובחנו סימנים לאמירת אמת לגבי כל השאלות שהוצגו לו. בית המשפט האזרחי הכריע בעד לוי, בהתאם להסכם שאישר בעצמו מראש. ביאזי לא השלים עם ההפסד וערער לבג"צ, בטענה הלא מפתיעה והמנוגדת להסכם שערך, שלפיה "אין לסמוך על בדיקת הפוליגרף". הערעור נדחה.
בהכרעת בית המשפט המחוזי האזרחי בעניין ביאזי נגד לוי טרם הערעור לבג"ץ, נאמר כי אין מניעה להתיר קבילותן של תוצאות בדיקת פוליגרף בהליכים אזרחיים. זאת בתנאי ששני הצדדים הביעו הסכמתם לעריכת הבדיקה ולהגשת תוצאותיה כראיה, וכן בכפוף לשיקול דעתו של ביהמ"ש.
בבית משפט פלילי בדיקת פוליגרף אינה מתקבלת כראייה קבילה, אולם עורכי דין פליליים משתמשים בפוליגרף ככלי להדיפה והזמת האשמות וחשדות כנגד לקוחותיהם בשלב החקירתי של המשטרה. יש עורכי דין המשתמשים בפוליגרף גם בשלב שלאחר הגשת כתב אישום ובמהלך המשפט.
בהליך אזרחי, כאמור המצב שונה. כיום מקובלת ההנחה לפיה, כאשר הצדדים מסכימים לבדיקת הפוליגרף, הבדיקה יכולה להיעשות בכפוף לשני תנאים. תנאי אחד הוא הסכמת שני הצדדים מפורשות, מראש ובכתב, על עריכת בדיקת פוליגרף, כאשר הנבדק מסכים מרצונו החופשי להיבדק במכשיר הפוליגרף ושתוצאות בדיקת הפוליגרף יהוו ראיה קבילה בבית משפט אזרחי כמו גם בבית משפט רבני. התנאי השני הוא חד משמעיות תוצאות בדיקת הפוליגרף. רק כששני תנאים אלו תקפים, יכול בית משפט בהליך אזרחי לקבל את תוצאות בדיקת הפוליגרף. כמובן, גם כאשר הנבדק נתן את הסכמתו כנדרש, עדיין יש לבית משפט אזרחי שיקול דעת באם לקבל את תוצאות בדיקת הפוליגרף כראייה מחייבת.
בתי משפט אזרחיים משתמשים בבדיקות פוליגרף באופן תדיר
בסוף חודש אפריל 2017 הסתיים בבית המשפט לענייני משפחה בקריות סכסוך ירושה משפחתי ממושך, כשהשופט ניצן סילמן הסתמך על בדיקות פוליגרף וקיבל את תביעתן של ארבע אחיות והורה לאחיהן לשלם להן 206 אלף שקל. זאת לאחר שהשתכנע, כי האח השתמש במומחיותו כסוכן ביטוח על מנת להחריג כספים של הוריו מחוק הירושה ולהעבירם אליו.
תחילתו של הליך זה בכתב תביעה לסעד כספי, אשר הוגש בנובמבר 2008. בכתב התביעה נטען, כי זמן קצר לפני פטירת האם, ביטח האח הנתבע את האם בפוליסת ביטוח חיים, וזאת באמצעות סוכנות הביטוח שבבעלותו ואצל חב' הפניקס. הנתבע נרשם כמוטב יחיד בפוליסה ולשם פתיחת הפוליסה הופקד סך חד פעמי של 206,000 ₪. הסכום הועבר מחשבון אשר היה בבעלות משותפת לאם המנוחה ולאב, שהצטרף לבנותיו בכתב התביעה כנגד הבן.
הבנות והאב טענו כנגד הבן, כי העברת הכספים, הפקת הפוליסה וקביעת המוטב בה, נעשו תוך ניצול מצב האם ז"ל, כבת 77 בזמן עריכת הפוליסה, תוך הפעלת לחץ והשפעה על האם ולשם גזילת כספי ההורים. במסגרת תצהירו, טען הבן כי קיבל במתנה את הכספים מאמו, שביקשה כי הסכום יגיע אליו ולא ליתר האחים. לטענת הנתבע, אמרה זאת האם ז"ל גם בנוכחות האב. הנתבע הוסיף, כי אמנם שמח לקבל את הכסף, אך חשש "ממצב שבו לא יהיה לאמי מאומה" ולכן הציע לה להפקיד הכסף בתכנית נזילה בחברת הביטוח הפניקס, כאשר הוא שירשם כמוטב. לטענת הנתבע, העברת הכספים מהחשבון בוצעה בנוכחות האב.
בדיון בבית המשפט בנובמבר 2009, האב הבהיר כי לטעמו בוצע גזל וכי מעולם לא הסכים לתת הכספים לבן. האב הבהיר כי רק לאחר פטירת האם נודע לו שאין כסף בחשבון והכחיש כי היה בבנק ביום שנלקח הכסף מהבנק. בשלב זה הציע ב"כ התובעים להפנות הצדדים לפוליגרף, אך ב"כ הנתבע הצהיר "איני מאמין בפוליגרף". התיק נקבע לדיון הוכחות ובינתיים האב נפטר.
בחודש מאי 2010 הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה שתיים מהאחיות תיבדקנה בבדיקת פוליגרף במכון עליו יורה בית המשפט בשאלות האם כ"א מהן ידעה שהנתבע קיבל במתנה מאמו את הסך של כ-200,000 ₪, (ולא קיבל לצורכי ניהול עבור אימו) וזאת לפני פטירת האם. הוסכם, כי אם תוצאות הבדיקה תעלנה כי אחת מהאחיות ידעה כי הנתבע קיבל מתנה מהאם, שלא על מנת לנהל, ברמת הסתברות מספקת, או אז תדחה התביעה כנגד הנתבע. מנגד, אם יוברר כי האחיות לא ידעו על מתן המתנה, שלא על מנת לנהל, תתקבל התביעה. הובהר כי ידיעת הנבדקות תתייחס לכוונת האם, ולא לכוונת הנתבע אשר מצהיר ממילא, כי התכוון לנהל הכספים עד לפטירה. עוד הוסכם כי ממצאי הפוליגרף ישמשו כראיה מכרעת וניתן יהיה להציגם, וכי בעלות בדיקות הפוליגרף ישאו הצדדים בחלקים שווים. צד אשר יסרב לבצע את בדיקת הפוליגרף, יחשב כמי שלא עבר את בדיקת הפוליגרף.
בחוות דעת בדיקת הפוליגרף של האחיות הן נמצאו דוברות אמת, אולם לאחר דיונים נוספים איפשר השופט סילמן לאח את בקשתו, לפנים משורת הדין, שהאחיות יבצעו בדיקה נוספת במכון פוליגרף אחר וגם האח יעבור בדיקת פוליגרף באותו מכון והכל על חשבונו. בנובמבר 2010 שוב נמצאו האחיות דוברות אמת ואילו האח נמצא דובר שקר.
פסיקת בית המשפט נגזרת מתוצאות בדיקת פוליגרף
השופט ניצן סילמן בחן את תוצאות בדיקות הפוליגרף ושוכנע שיש לתת אמון בממצאיהן. "אין ספק בלבי כי הנתבע היה מודע היטב למשמעות הסכם הפשרה ולסיכון אותו הוא נוטל על עצמו", כתב והבהיר שהסכמת הצדדים לא נעשתה על רגל אחת אלא הייתה מפורטת וקפדנית, " "סבורני, כי נסיבות מצב דברים זה מצדיקות שימוש בראיה נוספת בדמות בדיקת פוליגרף מזווגת (לשני הצדדים), שיהא בה כדי לסייע לבית המשפט להגיע להכרעה מבוססת ראיות משכנעות לעניין מהימנות הצדדים ולא רק כזו המבוססת על התרשמות מבעלי הדין במסגרת הדיון המשפטי".
השופט סילמן אמר עוד: " בתי המשפט לענייני משפחה מודעים לקושי האינהרנטי בקביעת ממצאים עובדתיים בצווי הגנה ונוהגים לא אחת, בהסכמת בעלי הדין, לעשות שימוש בבדיקת פוליגרף. בנסיבות כגון אלו שבפניי, נראה כי יהא זה נכון להתחשב בבדיקת פוליגרף שנערכה כהלכתה, לשם קביעת ממצא עובדתי ו/או לשם חיזוק או הפרכת ראיות אחרות שמצויות בפני בית המשפט. זאת בפרט, מקום שהצדדים הסכימו לעריכתה של בדיקה כאמור. הארכתי בהבאת הפסיקה מדברי חברי השופט זגורי, על מנת להראות כי לא זו בלבד שהרוח לגבי בדיקת הפוליגרף נשתנתה בכלל, אלא שבבית המשפט לענייני משפחה, עם הסמכות לסטות מסדרי הדין ודיני הראיות, נשתנתה היא בפרט".
כזכור, שופט בית המשפט לענייני משפחה בטבריה, אסף זגורי, שחיפש להעלות את הרף הראייתי בפסיקתו בתיק אלימות כלפי קטין א.ש. נגד מ.ס. (ה"ט 2747-01-11), אמר כי יש לשקול שימוש באמצעים מסייעים להערכת מהימנות בעלי הדין בדמות בדיקת פוליגרף.
השופט סילמן אמר עוד בפסק הדין, כי תאימות תוצאות בדיקות הפוליגרף בשני מכוני פוליגרף שונים מלמדת יותר מכל על אמינות בדיקת הפוליגרף ובאופן כללי הביע תמיהה על הסיטואציה שהובילה לסכסוך: "בת 77 רוכשת פוליסת ביטוח חיים, על ידי הפקדה חד פעמית, והפקת הפוליסה והעברת הכספים מתבצעת שנה לאחר פטירתה, ללא ידיעת בעלה, ועל ידי בנה שהוא סוכן ביטוח שעריכת פוליסות היא לחם חוקו, והמוטב היחיד בפוליסה. "התנהלות זו, אינה הגיונית, אינה סבירה ודורשת הסבר של ממש", כתב השופט.
בסיכומו של פסק הדין ציין השופט סילמן, כי "קולו של האב המנוח, אשר נשמע בדיון הראשון, זועק מן האדמה- אמונו בבנו אשר ניהל את חשבונו, ואשר עליו סמך, נשבר כלא היה. בין מכוח תוצאות הבדיקות, בין מכוח מעורבות הנתבע בעריכת הפוליסה, ומעילה בחובת האמון שלו, סבורני כי דין התביעה להתקבל". לפיכך חויב הנתבע לשלם לאחיותיו 206 אלף שקל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.